פגישה רומנטית עם ג’יילה קווין מליווי ויקטוריה

בתור אסקורט, איך הגעת לתחום הזה ואיך הייתה החוויה עבורך?

ב-2018 חוויתי את אחד הלילות הגרועים בחיי. עברתי לניו ווסטמינסטר מטורונטו, ומיד נתקלתי באלימות משטרתית שהסתיימה ברישום פלילי. הגעתי למחוז בריטיש קולומביה, למעשה הועברתי לשם על ידי המעבידה שלי, אך נפלו תקלות בפתיחת הסניף החדש מה שגרם לעיכוב בהתחלת העבודה שלי. בלי מקור הכנסה וחסכונות שהתמוססו, הייתי חייבת למצוא עורך דין בדחיפות. זכור לי שישבתי על המיטה עם הלפטופ הקטן שלי וחיפשתי בגוגל “בתי בושת באזור”. התקשרתי למקום הקרוב ביותר, ואירגנו לי נהג שייקח אותי מתחנת האוטובוס אליה הגעתי. עוד באותו יום הלכתי לעשות מניקור, פדיקור והסרת שיער ברזילאית. למחרת כבר הייתי בדרך.

בנסיעה בת שלוש השעות לשם הראש שלי היה מציף במחשבות חרדתיות. בתוך חמישה ימים בלבד הרווחתי יותר מאשר בשישה שבועות בעבודה הקודמת שלי. בהתחלה היה קשה לי להאמין וסבלתי מתסמונת המתחזה בשנים הראשונות. ארחות החיים הזו שינתה את חיי לטובה, לא רק מבחינה כלכלית. כשעברתי מערבה הייתי ממש אחרי פרידה מבן הזוג מימי התיכון, אז ניתן לומר שהייתי חסרת ניסיון מיני בגיל 23. הייתה זו חוויה מטלטלת לעשות סקס צלול ורגוע עם הלקוח הראשון שלי. להציב גבולות, לקבל תשלום ולקחת שליטה – בלי שום בושה כלל. עם הזמן עבדתי בכמה סוכנויות, עד שבספטמבר 2021 הפכתי לעצמאית לחלוטין. עצמאות מביאה איתה אתגרים אחרים, אך כל כך משחרר לשלוט במיתוג, בשיווק, בתקשורת עם לקוחות ובחלל הפגישות. העבודה כאסקורט שינתה לי את החיים. לולא אותו לילה נורא, לא בטוח שהייתי פונה לדרך הזו. סיפור מקור עצוב-מתוק.

איך השתנה התעשייה מאז שהתחלת?

השינוי הגדול ביותר שצפיתי בו מאז שפרצתי לתחום הוא היעלמות הפלטפורמות הדיגיטליות וחוקים כמו FOSTA-SESTA שהקשות על פרסום, סינון לקוחות ואפילו שיחות על עבודת מין ברשת. מדינות רבות (כמו ארה”ב) נוקטות בסנקציות נגד עובדות מין, גם אם העבודה הייתה מחוץ לגבולותיהן. כשנכנסתי לתחום, אתר Backpage בדיוק נסגר. נחשפתי לנוסטלגיה של עובדות ותיקות לגביו, והבנתי איך שיטות השיווק הנוכחיות פולשניות יותר מבעבר. פעם, לפני עידן המדיה החברתית, לקוחות לא נחשפו לחיים האישיים שלנו, אפילו לא לגרסה הווירטואלית שלנו. היום נוכחות דיגיטלית הכרחית לשגשוג העסק. לקוחות בודקים אותנו דרך פרופילים ובעיקר דרך ביקורות.

מה ההבדל בין עבודת מין לסוגי עבודות אחרות שהתנסית בהן?

עבודת מין היא מעט העבודות בהן יש לי שליטה מלאה בזמן שלי, תעריפים וגבולות. מצד שני, היא גם תובענית נפשית ופיזית בדרכים שעבודות “רגילות” מתעלמות מהן. שלא כמו עבודות אחרות, כאן לקוחות נאלצים להתעמת עם הזכויות שלהם, הבושה וההקרנות שלהם, לפעמים כל אלו בבת אחת. זו עבודת טיפול, עבודת השרדות, והיא ראויה להכרה ולזכויות כמו כל מקצוע אחר.

מה העבודה כאסקורט הביאה לחיים שלך? מה היא מאפשרת לך לעשות שלא היה אפשרי אחרת?

עבודה זו הביאה אוטונומיה לחיי. היא מאפשרת לי לדאוג לבריאות הנפשית, לחיות מחוץ למירוץ ה-9 עד 5, לבנות חיים על פי תנאיי. היא נתנה לי מרחב נשימה כלכלי, אפשרות להשקיע בפרויקטים יצירתיים ולפנטז על עתיד מעבר להשרדות. היא גם מחברת אותי לקהילה שמבינה טיפול, גבולות ותושייה ברמה שחברות אחרות לא.

מה התעשייה לימדה אותך על עצמך?

התעשייה לימדה אותי שאני קשוחה, בררנית ואסטרטגית יותר משאי פעם האמנתי. היא הראתה לי את העוצמה באינטואיציה שלי ואת הערך בגבולות שלי. למדתי לקרוא אנשים במהירות, להגן על האנרגיה שלי ולדרוש את המגיע לי. גם הבנתי שאני לא לבד – יש מערכת אקולוגית של עובדות מין מבריקות וחזקות שכבר משכתבות את החוקים מחדש.

איך נרטיבים וסטריאוטיפים תרבותיים סביב אסקורטיות שחורות עיצבו את הקריירה שלך? איך את מתנגדת להם?

הסטריאוטיפים סביב אסקורטיות שחורות רועשים ומגבילים. לרוב מתייגים אותנו כהיפר-מיניות, מצפים שנגלה תוקפנות, דומיננטיות או כניעה על פי דרישה. כמעט אף פעם לא רואים אותנו כעדינות, מפנקות או ראויות לתעריפים גבוהים. הנרטיבים האלו מעצבים את התפיסה כלפיי עוד לפני שאני פותחת את הפה. אני מתנגדת בכך שאני קובעת סטנדרטים בעצמי, מעצבת את הדימוי שלי, מציבה גבולות, גובה תעריפים ראויים ומפגינה את העצמי האמיתי שלי. אני מסרבת להתכווץ לתוך הפנטזיה של אחרים לגבי איך אסקורטית שחורה “צריכה” להיות. אני משתמשת בכוונה במילה “שחורה” כי אני דוחה את המונח “אבוני”. זו לא הגדרה ניטרלית, אלא תווית פטיש. המילה “אבוני” משטחת אותנו לסטריאוטיפ שיווקי, מתסמנת אותנו ומותירה את הלבנות במרכז. לעולם לא אהבתי את זה. העבודה שלי מכוונת, הופעתי היא שלי, ועצם קיומי בתחום מהווה התנגדות.

מה הדבר החשוב ביותר שלקוחות פוטנציאלים צריכים להבין עלייך, על הזהות שלך ועל חוויות של עובדות מין שחורות?

שאני נושאת על הכתפיים שלי יותר מטען רגשי ממה שאתם מבינים. עובדות מין שחורות מתמודדות עם גזענות ושינאת נשים בכל מקום – מקוון, לא מקוון, בפגישות ובתוך התעשייה עצמה. אמון כאן לא מגיע אוטומטית, אלא צריך להרוויח אותו. אל תצפו לקבל גישה אליי בלי לעשות עבודה פנימית קודם. כבוד כאן הוא תנאי בסיסי, לא אופציונלי.

האם יש קבוצות סנגור או עמותות שתרצי להמליץ עליהן?

Intimate Access Vancouver, Island Peers Victoria, SWAN Vancouver, Maggie’s Toronto. העמותות האלו מספקות תמיכה, סינגור ומשאבים קריטיים לעובדות מין ברחבי קנדה. אנא עקבו אחריהן ברשתות החברתיות, שתפו ואם אתם יכולים – תרמו. תמיכה עקבית יוצרת שינוי אמיתי.

האם יש ספר, בלוג, שיר, יצירת אומנות, סדרה או סרט שהיו בעלי השפעה גדולה על חייך?

צמד הראפ Atmosphere שינה את חיי מגיל 14. כמובן, אני חייבת לציין גם את ג’סי רייז. בלעדי המוזיקה שלה לא הייתי מתגברת על כאב הלב הראשון. בנוסף, הסרט של ג’ון קרפנטר “הם חיים” הוא אחד האהובים עלי. אני אוהבת את האופן בו הסרט משלב מדע בדיוני עם ביקורת פוליטית נוקבת. אנטי ממסדי, ויזואלי ופורץ דרך. כל פעם שאני צופה בו (אחת לשנה), אני נזכרת איך כוחות התקשורת והשלטון מרדימים את הציבור, וכמה חשוב להתעורר.

יש תחביבים מיוחדים שתרצי לשתף? מה את עושה בזמן שאינך עובדת?

כשאני לא עובדת אתם יכולים למצוא אותי בפילאטיס, יוגה, מנסה לשפר את המיומנות באוקוללה, קוראת, צובעת בספרי צביעה, קונה (או יותר נכון חולמת לקנות) צמחי בית, או רוקדת.

טיפול עצמי זה קריטי! מה הדרך המועדפת עליך להירגע ולטעון מצברים אחרי שבוע ארוך?

אני עושה ריסט מנטלי על ידי ניקיון כל החלל שלי – בדרך כלל בימי ראשון. אחר כך אני עושה אמבטיה נעימה ומסכת פנים. דבר אחרון וחשוב לא פחות, אני מתחברת למזבח הרוחני שלי. זה טוען את הנשמה ומחזק את הקשר שלי עם האבות הקדמונים.

האלבום האהוב עלי: God Loves Ugly של Atmosphere
הדבר הכי מדליק אותי: כסף
סיבה חברתית שאכפת לי ממנה: הסטיגמה על עובדות מין ואלימות משטרתית, במיוחד איך הן פוגעות בקהילות מוחלשות כמו שלי
ההנאה היומית האהובה: בוקר נינוח עם קפה איכותי, תנועות מתיחה, נשימות מודעות, הטלפון במצב ‘לא להפריע’, וללא כל לחץ
המאכל האהוב: הצד הקריבי שבי רוצה להגיד Buss Up Shut עם קארי עז, אבל אולי עדיף לבחור משהו יותר מוכר כמו הליבוט מטוגן עם שמיר ותפוחי אדמה פונדנטים